לא בטוחה שמי שנכנס לאתר ואפילו קרא את ההקדמה, המפולספת משהו, מבין מה בדיוק אנחנו רוצים מחייו, או אם לדייק - מחיינו.
אז הם הגיעו למקום הנכון. בואי נעשה להם ולנו קצת סדר.
באתרים "נורמליים" הדיאלוג הזה מופיע בתפריט כ"אודות"....
נכון, אבל לא התחייבנו להיות נורמליים, ולכן זה מופיע תחת "כן זוגי". "שטעים" הוא בלוג זוגי שלנו שכולל פוסטים על החיים ומתכונים. הבלוג מציג גם פוסטים של חברים שאנחנו "מחזיקים מהם" ומעוררים אצלנו מחשבות, תהיות, חיוך ורגשות.
תזכיר לי שוב למה אנחנו עושים את זה?
אז ככה.. לפעמים דברים טובים מתחילים ממצוקה או זעזוע. בתוך סערה של חשיפה, מצאנו את עצמינו פתאום הולכים לאיבוד, דווקא מתחת לזרקורים, מתרחקים ונטמעים דווקא בתוך רשתות חברתיות שאמורות לחבר, אבל בעצם מרחיקות אותך מהמקור.
גילינו עיוות חברתי, לפחות על פי אמות המידה שלנו, בקלות הבלתי נסבלת שכולם רצו להיות "חברים" לאו דווקא עם מכנה משותף, בלי שום מחוייבות אמיתית, כשברקע יש צ'אטים, הודעות פרטיות והכל בלי שום פילטר.
כשאתה מנסח את זה ככה, זה נשמע מאוד מתייפייף, אבל אני איתך.
הגבולות החברתיים פתאום מטשטשים, בעיקר לכיוון השלילי.
הרי לחברויות שאנו כל כך צמאים להן, מכנה משותף וייחודיות כזו או אחרת. על בסיס אלו אנו חושפים, נחשפים, נוגעים, אוהבים, שונאים, מרפאים, מתקנים.
אבל ברשתות החברתיות השונות, ובעיקר בפייסבוק, האינטראקציה ברובה שטחית, מיידית, נתונה לשליטה של יצרים.
עולמם של ילדים יכול להימחק בשניות על ידי כמה סטטוסים של חברים, זוגות פתאום מגלים שאחרי בילוי בן שעתיים בממוצע ביום של "עבודה" ברשת החברתית שהם נמצאים בה (התעדכנות על מה שקורה עם "החברים" שלנו, כתיבת פוסט שנון, איתור חברים חדשים, התייחסות לפוסטים של אחרים, מענה להודעות אישיות וספירת לייקים...) למי יש כוח עכשיו לאינטימיות עם בן הזוג?
במהירות האור המבנה החברתי שאיכשהו מייצב אותנו, משתנה לנו.
מצד שני, יש יתרונות לנגישות החברתית, לחשיפה לרעיונות, ליכולת להחליף דעות או אפילו רק להתבונן בהן מהצד.
לרשתות חברתיות יש גם תפקיד חשוב בפיתוח מיומנויות חברתיות, הן מאפשרות בקלות מבורכת להתחבר ולתקשר, לשתף בידע ובכלל ליצור מעגלי אינטרסים שונים.
צריך למצוא איזו שהיא דרך ביניים.
אין כאן פתרון קסם שמתאים לכולם.
אבל לפחות על עצמינו אנו יכולים להעיד. אנחנו יכולים לנצל את הרשת טוב יותר כאשר אנו יוצאים אליה כזוג. לכל אחד יש מעגלים משלו, יציאות כיוון משלו, אבל כאשר הבסיס משותף, התקשורת שקופה והאמון מתחזק - אנו מרוויחים מכל העולמות.
אז למה בכל זאת אתר נפרד, למה לא דף משותף בפייסבוק?
לפייסבוק אין היום מענה לגישה שכזו. למשל - כל משתמש חייב להגדיר עצמו כזכר או נקבה. אין זוג. מזה נגזרים המון אלמנטים מגדריים על פי הבנת מפעילי הפייסבוק.
אז יש לנו עכשיו דף משותף. מנוהל אמנם בלשון נקבה כאשר זה תלוי בפייסבוק או ברבים כאשר זה תלוי בנו.
אבל הדף הזה רק פותח פתח לאתר "שטעים", שמאפשר לנו גם להעמיק יותר את השיח, גם לשתף את מי שמעוניין במחשבות, בתחומי החיים האהובים עלינו, כמו בישול וסגנון חיים.
הציניקנים יגידו שאנחנו מאבדים זהות אישית, הופכים ל"זוגוש"...
בצדק, לכן צריך לנוע נכון בין הביחד ובין הלבד, מבלי שאנו מסתכנים באיבוד הדרך.
יש כאן מחויבות שלא מסתכמת רק בכותרת, אלא מקבלת עומק של תוכן והתייחסות, כמו גם חשיפה רבה.
תגובות