בצל מטוגן, אנשובי, גבינת עיזים, זיתים שחורים - כל אלו פזורים על בצק שמרים דק פריך ומתפצפץ.
מה עוד אפשר לבקש?
פיצה ללא רוטב עגבניות, אבל עם טעמים מודגשים ונפלאים של גבינת עיזים, פלפל קלוי, עגבניות מיובשות ועוד תוספות כיד הדמיון. אני הוספתי למשל שרימפס, אבל גם חזה עוף מהווה תוספת נהדרת ואפשר כמובן בלי כלום.
אפשר להוסיף מעט מוצרלה לקבלת הקרמה, אבל אפשר גם לוותר.
לא לשכוח לזלף מעט שמן זית לפני ואחרי האפייה!
בצק השמרים עובר התפחה אחת בלבד, אבל לא לוותר עליה.
אני אוהב את הבצק של הפיצה דק. אז אני מרכז גבינה בשולי הפיצה, ומגלגל את הבצק עליה. כיף גדול להגיע לקצה הפיצה ואז במקום להשליך שאריות בצק קשה ונטול טעם, מקבלים "קינוח" של בצק ממולא גבינה - והפעם גבינת עיזים!
הרעיון המרכזי בכנאפה הוא שתי שכבות של שערות קדאיף ספוגות חמאה מזוקקת, ביניהן מילוי, לרוב גבינה והכל אפוי או מטוגן עד ששערות הבצק נעשות זהובות ופריכות. את כל המאפה הזה מספיגים בסירופ סוכר - ומתענגים.
אפשר ליצור וריאציות מפתיעות ומרתקות על הבסיס הזה. לתבל את סירופ הסוכר עם לימון או קליפת הדרים, להוסיף הל או זעפרן או ציפורן.
אפשר לשחק עם הרכב הגבינות, החל מגבינת עיזים בלבד, דרך מסקרפונה וכלה בערבוב שלהם. אפשר אפילו להשתולל עם שילוב של גבינת רוקפור עדינה.
אפשר להוסיף פירות מבושלים או בכלל לוותר על הגבינות וללכת רק על פירות. למשל רבעי תפוחים.
הפעם, אנו נשלב פלחי פומלה אשר מוסיפים רעננות נפלאה. חלק מפלחי הפומלה יוטמעו בגבינה וחלק יקבלו צריבה קלה ויקשטו את הכנאפה על צלחת ההגשה.
אני משיג את שערות הקדאיף בשוק רמלה, אולם ניתן להשיג אותן כמעט בכל שוק אחר ולאחרונה גם בסופר. קונים אותן קפואות ומפשירים פעם אחת.
שערות הקדאיף נטולות שומן ולכן חשוב להספיג אותן בחמאה. יש שמחליפים את החמאה בשמן, אולם לחמאה טעם מכריע.
את החמאה כדאי מאד לזקק (כפי שמוסבר במתכון) ולהפריד את מוצקי החלב. מוצקי החלב נשרפים בטמפרטורה מאד נמוכה ומשנים לחלוטין את טעם הכנאפה. לעומת זאת, החמאה המזוקקת (סאמנה כפי שקוראים לה הבדווים או גי כפי שנקראת במזרח), עמידה בטמפרטורות גבוהות מאד.
חומרים (למחבת בקוטר 28 ס"מ, המספיקה ל-8 מנות קינוח):
אופן ההכנה:
שילוב נפלא ופשוט של פרוסות קישואים עם גבינת צאן.
המנה המרהיבה משמשת גם כתוספת לדגים וגם כחלק מארוחת ערב קלה, עם לחם כפרי טוב ליד וסלט קטן.
הכי נח ויפה לסדר את המגדל בתוך רינג. אין צורך לאפות בתוך הרינג אלא רק לסדר, להדק, להסיר את הרינג ולאפות על נייר אפייה. המגדלים יציבים בגלל הגבינה הנמסה וקל להעביר אותם לצלחת הגשה.
אם אין רינגים, אפשר לוותר על הסידור "המקצועי" ולמלא בשכבות ספל אשר בתחתיתו מונח עיגול נייר פרגמנט. אחרי הסידור הופכים את הספל ונותנים למגדל להחליק על תבנית האפייה. גם אם טיפה מתפרק, זה לא נורא.
חומרים לארבע מנות:
אופן ההכנה:
במעט מאד עבודה ועוד טיפה זמן קירור של הבצק, מכינים מאפים קטנים שנחטפים מהמגש.
שילוב של מליחות האנשובי עם טיפה מתיקות הבצק, הגבינה שנמסה מעל והעגבניות הצרובות שמפיקות גם מתיקות וגם חמיצות, יוצרים כולם מפגש משמח לחיך.
מעט מרווה שמעובדת עם הבצק, יוצרת טעם נוסף, עדין ומסקרן.
את הבצק הפריך מכינים במינימום עיבוד, עם חומרים קרים. עיבוד יתר יגרום לבצק לאבד את פריכותו הנפלאה.
אנו מוסיפים מרווה לבצק, רק במידה שיוצרת סקרנות ולא טעם משתלט. אפשר במקום מרווה להשתמש באורגנו טרי, בזעתר או בתימין. אפשר כמובן גם לוותר על עשבי התיבול.
רביולי עשוי מבצק רבוך. הבצק מאד עדין וגמיש וקל לרדד אותו עם מערוך. אין צורך במכונת פסטה. אפשר להגיע לרידוד של מילימטר או שניים ובסופו של דבר, הבצק יוצא בבישול חצי שקוף, עד שניתן להבחין במילוי.
אין סוף לאפשרויות המילוי ושילוב הרטבים, על בסיס הבצק הזה. גם מנות מתוקות מתקבלות נפלא. רק צריך להקפיד על רידוד דק.
הפעם אנו ממלאים את הרביולי בחציל אפוי וגבינות צאן ואת הכל מתבלים בזעתר, גם את המילוי וגם את החמאה המשמשת כרוטב. נקבל רביולי עשיר בטעם ים-תיכוני, מתוחכם ומיוחד. הרביולי יכול להוות ארוחה בפני עצמה עם סלט עגבניות מתובל וקצת חריף ליד, או תוספת לדג או חזה עוף (למי שלא מוטרד מהכשרות).
אפשר להקפיא את הרביולי, לפני הבישול, בשכבה אחת ולהפשיר במשך 10 דקות לפני הבישול ולבשל ממצב חצי קפוא.
פורסם לראשונה באתר "אוכל טוב"
