עונת הגויאבות נמשכת בקושי שבוע שבועיים. במיוחד אלו הגדלות בבית ולא זוכות ל"טיפול" מאריך חיי מדף.
האדומות אהובות עלינו במיוחד וברגע שהעץ שבחצר הבניין שלנו מתחיל להפיל את הפרי הבשל, אנו קוטפים ככל שניתן, מכינים להקפאה ואז נהנים מסורבה עדין ומופלא לאורך כל הסתיו השרבי שעוד עומד בפנינו. ואם הקור לא עושה לכם את זה, אז לחילופין או בכלל גם וגם - כדאי להכין ריבת גויאבות מתובלת בתבלינים חמים.
מנגו, אחד הפירות האהובים עלי ביותר, מאד נח להכנת סורבה ביתי.
על הבסיס הרגיל, נוסיף סלט קטן של קוביות מנגו עם עלי מיקרו בזיליקום שמשתלבים נפלא בעדינותם וצבעים עם המנגו הכתום.
על כדור הסורבה נפזר פינגר ליים – סוג של לימון שה"בקבוקונים" שלו הם בעצם דומים יותר לקוויאר. כדורונים קטנטנים שמתפצחים בפה כמו סוכריות קופצות בטעם לימוני.
אין סוף גרסאות לגספ'צו הספרדי, במיוחד בין המחוזות השונים שם.
אבל המכנה המשותף, לרוב, הוא טחינה של עגבניות וירקות שונים. לעיתים כפרית, לעיתים מעודנת.
הפעם ניקח את המרק הזה לכיוון קצת יותר מעודן ומודרני, אפשר לומר גורמה.
מפגש מרענן בין מרק קר ופיקנטי לכדור סורבה קפוא ומתקתק וכמובן בין טעמי העגבניות ופלפלים לבין טעם הסלרי.
