מגירות "חדר המשחקים" שלי עמוסות בצעצועים מדליקים שבחלקם לא השתמשתי מעולם וחלקם נוסו פעם אחת או שתיים ומאז נשכחו מתחת פטנטים חדשים שנאספו בשווקי העולם.
כן, אני מדבר על המטבח הקטן שלי...
אבל בחודשים האחרונים הגיע שחקן חדש לממלכה וכבש אותה ואותי בסערה. התאהבתי!
אבן השמוט שירתה אותי בנאמנות שנים רבות.
טוב, אולי לא בדיוק אותה אבן, שכן היא נסדקת די מהר.
חוץ מזה, היות ואני לא מוציא את האבן מהתנור, היא הראשונה לספוג את טפטופי השומן ושאר חומרי האפייה והצלייה שמבעבעים בתנור ובסופו של דבר, האבן כבר לא תמיד מתאימה לאפייה ישירה.
כמו מגדלור המורה את הדרך, מבצבץ המבנה המפואר של מסעדת סהרה וקורא אל השולחן.....
המבנה ששוחזר ביד אוהבת אבן על אבן כפי שהיה לפני כ-150 שנה ע"י מר זועבי, הבעלים, נותן מייד עם הכניסה תחושת פאר צנועה, מרחב, חום, בית.
למי שמחפש את הצד השמח של התרבות היהודית מומלץ מאד להשקיע ולהגיע לדרום מנהטן על הגבול שבין הוילג' לצ'ייינה טאון . ברחוב Christie 157 ממוקמת מתחת למפלס הכביש, מסעדה של פעם המגישה אוכל יהודי של פעם. המקום פועל כל השבוע אולם בשישי בערב השמחה מובטחת ומומלץ להזמין מקומות מראש
בכל עיר בעולם, אני קודם כל מחפש את השווקים.
המפגש עם התוצרת העונתית המקומית, בלי האריזות התעשייתיות אבל עם סידור מושך שהרוכלים השקיעו בו בכל ליבם תוך דגש על יצירתיות שפיתחו עם השנים.
מבין עשרות שווקים קטנים בפריז, יש אחד מקסים, קרוב למלון בו אני מתאכסן, אבל גם קרוב לשער הנצחון שאין כמעט תייר שלא עובר בו.
במסגרת תוכנית הטלוויזיה "יום חדש", אני לוקח את הצופים לסיור רומנטי בשוק.
