ארנון, בנסיעה סתוית למוזיאון ישראל, לא מבין איפה בגדי המלך ומתרשם שבסופו של דבר, חצב זקוף - מרשים וגבוה הרבה יותר מדמויות המנהיגים שמיתוסים נבנים סביבם וגם אלו שיצטרפו בעתיד לאותו פנתיאון.
צודק ארנון.
אנו נוטים להאדיר דמויות שבסופו של דבר האלימות, הכוחניות המקום והזמן, איפשרו להם לבלוט כל כך והפכו אותם לעמודי תווך בהסטוריה של האנושות.
נו, אין חדש תחת השמש.
הורדוס היה סוג של סלב בזמנו, אמנם "סלב עם קבלות" שזכה ובצדק לתואר "הבנאי הגדול ביותר בהיסטוריה", בונה בית המקדש, אדריכל -על שיצירותיו מעידות על אופיו המגלומני, אבל בדומה לסלב'ס בני ימינו, פליטי הריאליטי שזכו לתואר המפוקפק לא בזכות כישרון מיוחד, גם הוא היה חייב "לספק את הסחורה" ולהנפיק לנו שערוריות כגון רצח ילדיו ואשתו. ככה מתבקש מסלב, שלא יפסיק לייצר אייטמים, ואם אלו מעוותים או רדודים - אדרבא ואדרבא.
האצבע המאשימה צריכה להיות מופנית אלינו. מדוע למרות הידיעה שהורדוס היה סוג של מגלומן ויש מצב גם פסיכופת, אנו בונים לכבודו מוזיאונים ומפארים את עבודותיו, מדוע בר כוכבא שהיה אחראי לשואה הראשונה בתולדות העם היהודי מהולל כגיבור? האם התכונה האנושית שלנו להימשך דווקא לצד האפל של האדם?
אני מרגישה שארנון מכה על חטא שבכלל התרגש מהעובדה שהוא הולך לפגוש שוב את הורדוס במוזיאון
כנראה שאנחנו צריכים סמלים, לא משנה אילו ערכים הם מייצגים.
אל קאפונה מצד אחד, טרזן מצד שני. לוחם אגו מטורף פה, אומן מופרע שם ובין לבין גם צדיקים.
מזל שחלקנו מוצא גם בטבע ה"פשוט" סמליות ולא מסתנוור רק מעצמת הסלב, תהיה אשר תהיה דרכו
צודק.
סמלים הם נושא מורכב. ושיווקם הוא נושא עוד יותר מורכב.
מעניין מה היתה אומרת מונה ליזה אם היתה מגלה שדיוקנה מונצח על כל חולצה, תיק, צלחת ופוסטר ברחבי העולם? אני רוצה לחשוב שהיא היתה אומרת: "התחרפנתם על כל הראש, בסך הכל עשיתי טובה לחבר..."
הייתה סמליות חיננית כשעליתי לרגל לקבר של הורדוס דווקא בראש השנה.
אמנם העלייה הרשמית לבית המקדש נערכה בסוכות אבל עבורי הטיפוס לבית המקדש של התרבות המערבית מילא אותי בתחושה של ניקוי ומילוי מצווה...
בכלל, שיריוניות שער הגיא, גשר המיתרים וחבורות לובשי השחורים והרעלות מקנים לי תמיד את התחושה של ארץ אחרת.
הפעם מדד הציפיות היה גבוה במיוחד משום ששמעתי רבות על התערוכות של הורדוס וצבע פראי. לבושתי לא ביקרתי בהיכלי המוזיאון מספר לא מבוטל של שנים וחשתי ממש כעולה לרגל... הנסיעה ברחובות הריקים העצימה את תחושת החגיגיות ואפילו הצלחתי למצוא חנייה מוצלת ברחבת מוזיאון ישראל.
כמנויי עולי הרגל חלפנו את הכניסה במהירות ובדרך להיכל הפסגה חלפנו על הדגם המוקטן של בית המקדש שהוקף ברחבה הצופה לעיר החדשה שנבנית ללא הרף וממלאת את הפסגות וסוגרת את האופק.
כמקובל בתרבויות משתלטות, ההיכל החדש ממוקם מעט גבוה יותר.
כהן האבטחה ווידא שאין ברשותנו כלי משחית או מזון ותקרות גבוהות ורצפה כהה קידמו את פנינו, מעצימים את הנפעמות.
כאן, העולים לרגל פוסעים ומשוחחים בחרישיות וחלקם מצמידים לאוזן מכשירים המשלימים את תמונת המיסיונריות.
כתובת הורדוס גדולה סימנה לנו את הכיוון הרצוי.
מיד כשנכנסנו בלטה תצוגה של ציר הזמן שעליו סומנו פעליו המרכזיים של האיש.
אכן כמות מדהימה של הישגים בפרק זמן קצר של כארבעים שנה וללא אייפון או מיילים... שפע של מפעלי בנייה מרשימים מבחינה הנדסית ואסטטית.
אכן מעורר קנאה והערכה... ללא ספק מנהיג בעל שעור קומה הפועל ללא חת.
וכך,בין הפרויקטים, רצח את אשתו וילדיו ונשא אחרות... מעניין, תהיתי, כיצד היינו מגיבים היום אם אובמה היה רוצח את אשתו וילדיו.... אולי היה נחשב כמנהיג אמיץ ומסוכן ואולי היה מקבל מיד אישור לתקוף את מי שפיזר חומר כימי על אלפי אזרחים וילדים ?
שיאה של התצוגה היה גילוי קברו של המנהיג ששוחזר בגודל אמיתי.
לצערנו, כסיום טרגי למפעל חיים, מגלה הקבר נפל במפתיע אל מותו במהלך ההכנות לתערוכה ויתכן שהאירוע השפיע על בוני התצוגה.
יצאתי מהאולם בתחושת החמצת ההזדמנות להתעמק בפועלו של איש גדול והתמקדות בקבר הורדוס או שאולי בעצם מדובר ביד לארכיאולוגים??
משם עברנו לתערוכת צבע פראי.
צמד מילים שיצר אצלי ציפייה לחקר הטבע הפראי או הצבע של הטבע.
משהו שינסה להתחקות אחרי זנב הטווס, עיטורי הסחלב, הזיקית או הדיוניון.
אבל, המיצגים שסבבו את התערוכה והציורים שנבחרו חיזקו אצלי את התחושה שלא מדובר בצבע פראי אלא בשיווק פראי...
שוב עלתה בי השאלה מי בעצם קובע את תנאי הקבלה להיכלי הקודש של עגל התרבות שלנו? מי הם וכיצד נבחרים המכתירים של נביאי הזרם המוביל? סנוביזם של אומנות לאומנים? פוסט פוסט פוסט מודרניזם מופשט?
כסא כהן האבטחה היה למעשה המיצג שהרשים אותי במיוחד ותהיתי האם מדובר כאן באמנות מופשטת או אמנות מטופשת?האם אנחנו, בעדר, זקוקים לקדש עשייה ש"נשגבת" מבינתנו?
"למה מי אתה שתביע ביקורת כה נוקבת ?" נשאלה השאלה המתבקשת...
מי אני?? אני ארנון קרמר, בוגר יסודי גורדון שבקרית אתא!!! האקדמיה הצפונית למדעי החיים..... ולשמחתי, נשארתי הילד שעדיין שואל היכן בגדי המלך....
ודווקא אולי לא במפתיע, באגף הנוער, חיכתה לנו ההפתעה האמיתית של היום.
תערוכת תעתועים...
מריוס קורנליוס אשר, הגאון ההולנדי הצנוע שפסע כאקרובט על הגבול שבין מציאות ודמיון מתוך התבוננות חודרת של גשש המנסה לאתר תבניות מתמטיות החבויות בסודות הטבע...
וכך, כשחזרתי לשפלת החוף, בכיכר הכניסה לכפר, ראיתי מספר חצבים שפריחתם התנוססה על עמודיהם הזקופים.
לבי התמלא אושר למראה הפריחה הלבנה העדינה אך ההחלטית.
כן, החצב, שלמרות שריפות הכרמל ושיטפונות הצונמי, כמו שעון אטומי, זוקף עמוד מרשים עם תפרחת המתכלה כמו כספית העולה במד חום .
כתמרור שלא ניתן להתעלם ממנו המסמן לנו, השקועים בהאדרת הישגינו, שהחל הסתיו ומי שצריך שילמד מהנמלה ומי שצריך מהצרצר...
אכן, אותם חצבים מפוארים היו הרבה לפני הורדוס הגדול וכנראה יהיו הרבה אחרי אובמה וימשיכו לזקוף בזמן את תפרחתם המפוארת רומזים לנו מי כאן הסלב האמיתי...
תגובות