העם הנבחר. ללא פוליטיקה

עבורי השאלות [list]\n[*] מה בסך הכל ההבדל בינינו לבין שכנינו? [*] האם צריך להיות הבדל? [*] האם ההבדל שכל אחד רואה מהצד שלו הוא המחסום לחיים נורמאליים באיזור הזה?\n[/list] הן בנאליות ואינן נוגעות ברגש: חוסר השיוויון בהערכה העצמית. אבל אם כבר מיקי/עמנואל העלו את הבעיה הזאת, אז אני מציעה להפריד אותה לגמרי מקונספט "העם הנבחר". [b]קודם כל כמה מלים ל"קונספט" עצמו:[/b] במקור -בספר שמות- אינו מדובר בעם נבחר אלא ב"עם סגולה", כלומר בעם שיש לו יחוד כמו שיש לכל עם ולכל אדם יחוד. הסיפור על בבל מבליט איך האדם בורח מ- ומתכחש ליחודו: וַיְהִי כָל-הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים... וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה-לָּנוּ ...מִגְדָּל ... פֶּן-נָפוּץ... וַיֹּאמֶר יהוה הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם לזה אמר איבן עזרא במאה ה12: "כך שלא יכולת להבחין בין דיבור חכם לדיבור כסיל". אז "אלהים" מבלבל להם את השפה כדי שלא יבינו איש את רעהו וכל אחד ייאלץ לגלות את יחודו ולהגשים את יעודו. אלא שזה לא עזר: בין אלה שנפוצו מבבל היה גם תרח: וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת-אַבְרָם בְּנוֹ, וְאֶת-לוֹט ...וְאֵת שָׂרַי כַּלָּתוֹ, אֵשֶׁת אַבְרָם בְּנוֹ וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ עַד-חָרָן וַיֵּשְׁבוּ שָׁם יפה: הם "יצאו" והם "הלכו" אלא מה? הם "ישבו שם" מחדש, בבטחון ובבטיחות. אז "אלהים" מבין, שהאוולוציה תמיד תתחיל עם יצור אחד, עם אדם אחד והוא אומר לאברם, שעליו ללכת מכל בטחון ונוחיות: לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ עד היום הזה הסיבה לבריחה של אדם מיחודו היא אותה הסיבה: הפניקה מלהיות "יוצא דופן" ומכאן -- הפחד מלהישפט על ידי כל האנשים שוויתרו על יחודם ועל הגשמת יעודם. בפרק האחרון ב"התסריטאי" מודגש עד אימה הגעגוע (של ערבי ירושלמי) "להיות כמוהם, להיות כמו כולם", יעני להיות כמו היהודים בישראל. [b]בחזרה ל"עם סגולה":[/b] כעבור כ400 שנה הפך המושג "עם סגולה" ל"עם אשר בחרתי בו". וכדי שלא תהיה אי-הבנה, מה משמעות הדבר, אומר הנביא עמוס: רַק אֶתְכֶם יָדַעְתִּי מִכֹּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה עַל-כֵּן אֶפְקֹד עֲלֵיכֶם אֵת כָּל-עֲו‍ֹנֹתֵיכֶם כלומר אם עושים רצח-עם באפריקה, בקושי מישהו מדבר על זה, אבל אם בישראל רוצחים פלסטינאי אחד, כל העולם מתקומם! 99% של היהודים התקוממו ומתקוממים נגד ה"נבחרות" הזאת ורצו ורוצים להיות "ככל העמים". זה עזר להם? זה עוזר לנו? כמו שכל אדם חייב לקחת על עצמו את יחודו ואת יעודו, כך גם העם הזה חייב סוף-סוף להבין, שעוד לפני 3000 שנה הבריחה הזאת לא הועילה, והיא בטח לא תועיל היום. עם ישראל - כמו כל אדם - חייב להתמודד עם יחודו ומכאן עם יעודו! ויעודו הוא דוקא זה: להיות מודל לכל אדם בלחפש את יחודו ואת יעודו. [b]עכשיו לתופעת הלוואי של ה"התנשאות" שבה מאשימים את היהודים[/b], על אף שרק קבוצות מסוימות נגועות בפירוש האומלל הזה. קחו שני אנשים או ילדים בסביבתכם: אחד מהם מרגיש "שווה פחות". האם זה עוזר, שהשני "יתנשא פחות"? הרי לרוב זאת הבעיה של הקרבן שהוא משליך על הזולתו, ועד שהוא לא תופס את ריבונותו ומוצא את ה"אני שווה" בתוך עצמו, השני, המתנשא כביכול, אינו יכול לעשות כלום מלבד להתרחק. למה "קין" הרגיש "לא שווה"? מכיוון ש"הבל" התנשא עליו? לא, אלא מכיוון ש"קין" פירש ארוע מסוים בחייו כ"הבל משפיל אותי". אחרי "אוסלו" היו כל מיני ישראלים "טובים" שרצו ליצור אתגר משותף שיביא לידי שיוויון בהערכה העצמית, גם אם לא היו להם המלים האלה. אבל יוזמות "פרטיות" כאלה לא יפתרו את בעית "חוסר ההערכה העצמית". לכן יש צורך בפרדיגמה רחבה כמו חזון האהלים: אוצר המדבר כאתגר. וגם זה לא יספיק: חזון האהלים יהיה זירת אימון ברגש ובריבונות. יש להעלות למודעות את הרגש של "קין", ואת עצם הרגש של הקרבנות, ש-בין היתר- מוליד את הפיצוי העצמי: "אני יותר טוב ממך". The greatness of a piece" is not in its separateness as a fragment "but in its unique alignment with wholeness