חלק העוף המכונה "פרגית", מאיזור היריכיים, עדין מאד וזקוק לצלייה קצרצרה.

כאן אנו משרים את נתחי העוף במרינדת קוקוס וג'ינג'ר תאילנדית, מאד עדינה, המשתלבת נפלא עם הנתחים המפנקים האלו.

כדאי להשרות את נתחי העוף במשך לילה שלם, אולם גם 4-5 שעות יעשו טוב.

אפשר לשחק עם החריפות ומתיקות על פי הטעם. צ'ילי קטן מתאזן כמעט לגמרי עם חלב הקוקוס המתקתק ולא צריך לפחד ממנו. אם באמת רוצים חריף, כדאי להוסיף 3-4 פלפלים.

אני אוהב לחתוך את נתחי הפרגית לאורך, לשלושה - ארבעה פסים ואז להשחיל אותם על שיפודים, בסגנון סטאי.

כבדים צלויים שהושרו בקשאסה, תפוזים ונענע.

מנה מאד קלה להכנה, אבל מיוחדת בניחוח והטעם. האלכוהול, התפוזים והנענע עושים כאן כבוד לכבדים, שומרים אותם עסיסיים ורכים. רק צריך לשים לב לא "להרוג" אותם בצליית יתר.

יש המון מתכוני כבד עוף שכוללים אלכוהול. לרוב ברנדי. הפעם אנו משרים את הכבדים במרינדה שמבוססת דווקא על קשאסה - משקה ברזילאי שמבוסס על התססה וזיקוק של קני סוכר. על בסיס המשקה הזה מכינים את הקפירינייה המפורסמת הכוללת נענע וליים. אני מחליף כאן את הליים במיץ תפוזים ומוסיף עוד כמה רכיבים שמעשירים את המרינדה ושומרים על עסיסיות הכבדים בזמן הצלייה.

לא כדאי להפוך יותר מפעם אחת את הכבדים בזמן הצלייה. כך הכבדים לא ידבקו לרשת הצלייה.

חומרים:

אפשר לחשוב מה יש לקציצית לומר לכם שעוד לא שמעתם, והדובדבנית היא זו שתמיד משגעת לכם את המוח, כי היא מופיעה רק כשמתחשק לה, והיא מופיעה לה פתאום לתקופה קצרה חוששת מכל המאפים והטרטים והגלידות שבטירופכם אתם מכניסים אותה לכל אלה.

אז היה לי דיבור איתה, הרגעתי, ליטפתי פליתי לה את הגרעין שבמרכז, שיחררתי לה את הצוואר התפוס, והיא שלי לתמיד.

מיליון ושתיים וריאציות על המתכון הזה, ונוסטלגיה באוכל זה לא דבר רע

החום מעייף מאוד ואין כל חישקוק לזוז, ובכל זאת ברבע שעה יש לכם ארוחה טעימה, זולה, משביעה, ניתנת לשינוי ממה שיש בבית

סמבל הוא אחד מהמטבלים האדומים,הסקסיים,שמפוצץ את המוח בחריפות נעימה, ובסיס למטבח האינדונזי מחליף בקלות רבה את המטבוחה והאריסה הטבועים בד.נ.א הישראלי.

השפית אתי אלימלך המתמחה במטבח האינדונזי משתפת ב-2 מתכונים, שלא יכולתי להפסיק לגנוב וליישר פינות כל זמן הסדנה איתה.

מה שחשוב לומר הוא, שאין קיצורי דרך להשגת הטעמים האותנטיים, אלא להשתמש בחומרי הגלם הרשומים במתכונים

כילד, אחד המאכלים הראשונים שלמדתי להכין נקרא כדורי קליניגרד. עד היום יש ויכוח מאיפה בא השם.
קציצות בשר גדולות, רכות ונפלאות, משובצות בצלפים, ברוטב חמצמץ של יין וצלפים.
במקור מתכון ממזרח פרוסיה ונקרא Konigsberger Klopse.

בשר בקר טחון, מבושל בתערובת תבלינים ארומטית ועשירה וקרם קוקוס מלטף, מוגש על מצע צבעוני של קוביות בטטה צלויות ומזוגגות במעט קוקוס וליים.
יש שיקראו למנה "בשר טחון בקארי", אבל לי היא מזכירה יותר הכנת בולונז, רק בלי העגבניות.
חגיגה תאילנדית.

מה לחגים ולקרמבו?

חגים עליכם, שוב ההתלבטות ההיסטרית מה לבשל? לאיזה בלוג להכנס? אמא, הצילו........
ומרוב היסטריה, מבשלים את אותו הדבר.

אז מה לחגים ולקרמבו ? הו, טוב ששאלתם
את אותו דבר אבל אחרת

אחד מזכרונות הילדות שלי - סינייה עם בשר כבש וטחינה משובחת מעל, משובצת בצנוברים. ככה הכרתי, למשל, את יונס שבצומת גולני.
מאז, כל המסעדות המזרחיות שאני מכיר, כולל יונס, עברו להגיש קציצת המבורגר יבשה עם טחינה זולה מעל. שום דבר לא דומה לטעם הנפלא ההוא.

החלטתי לקחת את הסינייה למקום טוב יותר, מיוחד ומעודן יותר.