אבן השמוט שירתה אותי בנאמנות שנים רבות.
טוב, אולי לא בדיוק אותה אבן, שכן היא נסדקת די מהר.
חוץ מזה, היות ואני לא מוציא את האבן מהתנור, היא הראשונה לספוג את טפטופי השומן ושאר חומרי האפייה והצלייה שמבעבעים בתנור ובסופו של דבר, האבן כבר לא תמיד מתאימה לאפייה ישירה.
כשאומרים ״טאפסים״ חושבים מיד מנות קטנות, לרוב על פרוסות לחם קלוי, חומרי גלם פשוטים וטובים, פעמים רבות כבושים או מעושנים.
פירות ים, בשרים שמנים.
אבל ב-Taberna Origen שבמדריד הפרשנות הרבה יתר מורכבת, יצירתית, מתוחכמת ובעיקר – טעימה מאד.
בין אם רוצים לנשנש "קיבלינג" עם איולי טרי או הרינג מהטובים שבאמסטרדם ובין אם רוצים ליבא הביתה סלמון נפלא, מרכז הדגים באמסטרדם הוא המקום.
כמו מגדלור המורה את הדרך, מבצבץ המבנה המפואר של מסעדת סהרה וקורא אל השולחן.....
המבנה ששוחזר ביד אוהבת אבן על אבן כפי שהיה לפני כ-150 שנה ע"י מר זועבי, הבעלים, נותן מייד עם הכניסה תחושת פאר צנועה, מרחב, חום, בית.
אמריקאי, פרסי ושני ישראלים נפגשים במסעדה... נשמע כמו התחלה של בדיחה, לא?
אז זהו, שלא. יש כאן סיפור יפה ומוצלח על ארבעה גברים שמצאו את עצמם בלוס אנג'לס, רחוק מאד מכור מחצבתם ומשפחתם. הארבעה גילו אחד את השני בהדרגה, עד שלפני שנתיים פתחו מסעדה מופלאה בסנטה מוניקה, אחת השכונות המפורסמות ותוססות ביותר של לוס אנג'לס.
למי שמחפש את הצד השמח של התרבות היהודית מומלץ מאד להשקיע ולהגיע לדרום מנהטן על הגבול שבין הוילג' לצ'ייינה טאון . ברחוב Christie 157 ממוקמת מתחת למפלס הכביש, מסעדה של פעם המגישה אוכל יהודי של פעם. המקום פועל כל השבוע אולם בשישי בערב השמחה מובטחת ומומלץ להזמין מקומות מראש
בכל עיר בעולם, אני קודם כל מחפש את השווקים.
המפגש עם התוצרת העונתית המקומית, בלי האריזות התעשייתיות אבל עם סידור מושך שהרוכלים השקיעו בו בכל ליבם תוך דגש על יצירתיות שפיתחו עם השנים.
מבין עשרות שווקים קטנים בפריז, יש אחד מקסים, קרוב למלון בו אני מתאכסן, אבל גם קרוב לשער הנצחון שאין כמעט תייר שלא עובר בו.
במסגרת תוכנית הטלוויזיה "יום חדש", אני לוקח את הצופים לסיור רומנטי בשוק.
האוכל התאילנדי כבש אותי כבר ביום הראשון של חיי בבנגקוק.
המסעדה שפתחה את הצוהר הגורלי לעולם האסייתי בכלל והתאלינדי בפרט, היא מסעדת הסומבון שברחוב סוראוונג.
מסעדת דגים ופירות ים המגישה מנות עשירות בטעם ומרקם, במגוון עצום ומבלבל - בלי יומרה מסביב. שולחנות פשוטים, כלים בסיסיים. נותנים את הכבוד המלא לאוכל.
ב-1 ביולי 2012 לקחתי איתי את צופי תוכנית הבוקר בערוץ 2 "יום חדש" לסיור קצר.
לאורך רחוב 42, אפשר לפגוש את רצף ההסטוריה של ניו יורק ואמריקה בכלל, על פניה השונות ועם קצת תשומת לב והשתהות בנקודות השונות, מקבלים פרספקטיבה מעניינת על החיים ובעיקר על מקומנו ביום. פיזית, פוליטית, תרבותית, דתית.
עמנואל יוצא לסיור מרתק של יום בניו יורק, עבור תוכנית הבוקר של קשת בערוץ שתיים.
תקרות אבן קמורות, את האפלולית מפלחים לפידים (חשמליים) היוצאים מהקירות והפינות הנסתרות ובחללים השונים פרוסים שולחנות ארוכים, עמוסי אוכל כפרי. שירה נשמעת מכל עבר והיין נשפך כמים.
נראה שחזרנו במנהרת הזמן לימי הביניים.
