אבן השמוט שירתה אותי בנאמנות שנים רבות.
טוב, אולי לא בדיוק אותה אבן, שכן היא נסדקת די מהר.
חוץ מזה, היות ואני לא מוציא את האבן מהתנור, היא הראשונה לספוג את טפטופי השומן ושאר חומרי האפייה והצלייה שמבעבעים בתנור ובסופו של דבר, האבן כבר לא תמיד מתאימה לאפייה ישירה.
אחת ההתמודדויות המשמעותיות במעבר מתזונה רגילה לפליאו היא הפרידה מלחם השמרים או השאור.
יש אין סוף מתכונים ללחם על בסיס שקדים וקוקוס טחונים לקמח, אולם לרוב מרקמם מזכיר יותר עוגה מאשר לחם ששמרים או חיידקי מחמצת בתוך רשת הגלוטן את המרקם שאנו כל כך אוהבים.
אחרי הרבה חיפושים הגעתי למתכון שפותח סוף סוף אפשרויות של אפיית לחמים שמזכירים את הלחם הגלוטני במקרמם, מאפשרים פריסה ובניית כריכים, נשמרים היטב - וכמובן מזינים ובריאים.
כילדים, אחד הקינוחים האהובים עלינו היה קינוח "זוחלי תנור". כנראה תרגום מגרמנית שאיך שהוא נשמע משונה בעברית.
במקור, זה קינוח עניים אשר מנצל שאריות לחם יבש. גם היום זה פתרון טוב לחלה שהתייבשה, אבל אנחנו משדרגים את זה לרמת קינוח משובח עם רוטב לא שגרתי.
כילד, באופן קבוע בכל יציאה לפיקניק, אפתה אמי מקלות לחם שקראנו להם "מקלות מלח".
פשוטים וטריים. חיסלנו איתם קופסאות שלימות של גבינה לבנה (פעם היתה רק גבינה לבנה 9%) ולא היה צריך להוסיף דבר.
לא מזמן, יצא לי לטעום פרנה שאפתה סמדר ועקנין (סמדי בומבה מתחרות מאסטר שף עונה ראשונה). תוך שעה וחצי היא הצליחה להגיש מנת בשר זנב שור מופלאה עם לחם שנראה כאילו יצא מאיזה טאבון אימתני.
מיד נגשתי לתרגל, על פי הוראות כלליות שקיבלתי מסמדי.
בעודי מרכיב מתכונים לסדנת בירה, התגלגלו לפתחי כמה בקבוקים ממבשלת הבוטיק Lela.
אחת מהן, בירה סטאוט עדינה, בתור חובב בירה גינס משכה את תשומת ליבי כבר בהתחלה.
חיברתי אותה ללחם כפרי פשוט, בשילוב פריקה טחונה והתוצאה - עונג!
