אנשי הפליאו ממעיטים וחלק אפילו נמנעים מקטניות לחלוטין. אחד ההפסדים הוא החומוס.
על אף שאני לא מהנמנעים ואני כן צורך חומוס שאני מקפיד להנביט, יש אלטרנטיבה נפלאה - הן כתחליף והן כמימרח קליל בפני עצמו.

"חומוס" כרובית.
את הכרובית צולים בתנור, מה שמוסיף עומק וגם טיפה מתיקות מסתורית. טחינה משובחת, תיבול חומוס קלאסי שכולל כמון שום (אם רוצים) ולימון - ותוך זמן קצר מתקבל מימרח שקשה לעמוד בפניו.
על גלדי בצל או ירק קריספי אחר, עם לחם פליאו או כל לחם אחר אהוב עליכם, סלט קטן ליד וזהו.
אפשר להתענג ללא כל ייסורי מצפון והאמת - בלי תחושת הכבדות המלווה ארוחת חומוס קלאסית.

כרובית שבושלה קלות, נצלתה תחת גריל עם קצת חמאה ואז מוגשת עם טחינת שקדים נפלאה ומאד קלה להכנה.

לחם קל ללא קמח, ללא גלוטן

הקסם נוצר בחיבור בין הטחינה והביצים

בסך הכל ארבעה מרכיבים והתוצאה - נגיסות רכה, טעם עמוק.
מושלם עם קפה חזק של אחרי הצהריים.

מי שלא חי פליאו - אולי ירצה אחרי הביס הראשון... עוגיות נפלאות לכל המשפחה.

בני הצעיר מבקש באופן קבוע ביום ההולדת שלו שאכין לו את מנת החומוס ובשר המפנקת הזו. עם הזמן מצאתי את ההרכב, שלפחות אצלנו, מנצח.

חומוס טחון טרי, עם המון טחינה וגרגרי חומוס רכים גרוסים, עם בשר קצוץ מתובל בהרט, לח ועסיסי. קצת בצל וזיתים, פיתה חמה ישר מהתנור או הגריל, קצת ערק ואפשר לשכוח מתלאות היום.

המתכון פורסם על ידי לראשונה באתר "אוכל טוב".

אחרי שנים של השריית חומוס וכל מיני שיטות טיפול, ניסיתי פעם אחת להשתמש בחומוס הקפוא. איזו הארה, איזו הקלה. לא רק שבטעם אין פשרה, זה גם חוסך את כל העיסוק וההסתבכות עם הקליפות, וגם מאפשר להכין מנה קטנה להרכב המשפחה הנוכחי – שהרי כאשר משרים חומוס כבר מכינים כמות גדולה. אני מבשל את החומוס הקפוא במשך חצי שעה עם בצל, גזר ותבלינים. התוצאה היא גרגרים רכים עם טעם מלא, שכיף לאכול כמו שהם, עם הרבה פלפל שחור וטיפונת מלח גס.

בשר כבש לא תמיד זמין אצלי, אבל מה שכן יש תמיד זה שומן כבש טחון במקפיא. לא בכל תבשיל אפשר לערבב את השומן עם בשר בקר (בקבב, למשל, ערבוב שומן הכבש עם הבקר יגרום לשומן להתפרק מהקבב), אולם במנה הזו אין בעיה. אפשר להשתמש בבשר שייטל או בכל נתח אחר, רק זמן הבישול ישתנה מנתח לנתח.

החלטתי לרכז בקינוח אחד כמה מחומרי הגלם האהובים עלי - תמרים, טחינה ודובדבנים.

קל להכנה, מרשים בהגשה ומפנק בטירוף.

אחד מזכרונות הילדות שלי - סינייה עם בשר כבש וטחינה משובחת מעל, משובצת בצנוברים. ככה הכרתי, למשל, את יונס שבצומת גולני.
מאז, כל המסעדות המזרחיות שאני מכיר, כולל יונס, עברו להגיש קציצת המבורגר יבשה עם טחינה זולה מעל. שום דבר לא דומה לטעם הנפלא ההוא.

החלטתי לקחת את הסינייה למקום טוב יותר, מיוחד ומעודן יותר.

כרוכב אופני שטח, תמרים כמעט תמיד נמצאים בתיק הגב שלי. אנרגיה זמינה וטעם מופלא.

לאחרונה יצאנו קבוצה גדולה ומלוכדת לכמה ימי רכיבה אתגריים באיזור סמר שליד אילת. החלטתי לפנק אותם בתמרים ממולאים שיספקו אנרגיה מרוכזת ליום מאומץ.
נרשמה הצלחה רבה.

כמובן שחטיפי התמרים מתאימים מאד לאירוח ליד כוס תה חם.

מי לא שמע, מי לא ראה, מי לא טעם, מי לא הכין?

ולמרות הכל ישנם המפחדים לקחת את הנוזל המופלא והטעים הזה צעד אחד קדימה ולהתפרע עליו, לשנות את מרקמו, אבל כשהם הולכים לאיזו מסעדונות ומגישים להם רוטב טחינה שונה, הם מלאי התפעלות ושבחים, ואפשר לחשוב שמשיח הגיע.
אז תנסו, תהנו, השתמשו בתבונה.
נסו להתאים את הרוטב לכל מתכון שאתם מכירים, ומצידי
שימו רוטב טחינה גם על תפוז למשל, למה לא? מה יקרה?

קריספי בחוץ, נמוח בפנים, עם רוטב טחינה אסייתי מסתורי.

דרך נפלאה ושונה להגשה של כבד עוף.