עיתונאית, דוברת ומנהלת יחסי ציבור בעבר. בלוגרית ומתמחה בהתאמת סגנון חיים בהווה.

אם לילדה, נשואה לעמנואל ויחד איתו ייסדה את "שטעים".

עמנואל חושב על אפרת: "שילוב מרתק של אינטואיציה מדהימה, ביקורתיות צולבת והומור. יש לה יכולת מעוררת קנאה להתחבר לבני אדם. הכי מתאים לומר על החיים איתה: אין לי רגע דל, או סקנדל או פסטיבל..."

למי קראת אינטליגנטית?

למי קראת אינטליגנטית?

אינטיליגנציה נשית

גילוי! כל מה שהיה חסר עד היום ל-I.Q הוא "העזר כנגדו".
קבלו את הטאלנט החם שמצטרף לפנתאון האינטלגינציות: ה-FQ

המשך קריאה
  6384 צפיות

סליחה, רק לא עכשיו

סליחה, רק לא עכשיו
סליחה באמת עיבוד גראפי: עמנואל רוזנצוייג

לא רוצה שתגידו לי מתי לבקש סליחה.
אני אגיב בזמן ובמקום שאמצא לנכון ועימכם הסליחה..

המשך קריאה
  5559 צפיות

איך הפכתי לחתולת רחוב?

איך הפכתי לחתולת רחוב?
חושים חדים. סביבה עויינת? 

לאחר בירור פנימי נוקב, אפרת מקבלת את עצמה כחתולת רחוב וסומכת על היכולת שבאה עם התואר הזה

המשך קריאה
  5908 צפיות

צבעוניות משחררת

צבעוניות משחררת
dress small

צבעוניות משחררת צילום ועיבוד: אפרת רוזנצוייג

השמלה הזאת צדה את עיניי בבסטה עמוסה ומבולגנת בבעלותה של "הסינית המפחידה" (אשה נויירוטית ששולטת ביד רמה ב"ליידי בויס" המוכרים שלה) ב- PLATINUM CENTER בבנגקוק.


בחנות/בסטה, קומה 3בבניין בן 5 קומות, כשבכל קומה יש למעלה מ-400 (!!!) חנויות, מוכרים אינספור דגמים של חולצות, מכנסיים שמלות וצעיפים מבד טריקו. בערימות ענק מונחים כלאחר יד עשרות יצירות שבכדי לפלס דרך אליהן, מומלץ לבלוע קודם כדור הרגעה ולהתעלם מהצעקות של הסינית שבערך בכל דקה עגולה, מזכירה לך בצווחה מקפיאת דם שאסור למדוד ושמה שרואים זה מה שיש.

במקומות מהסוג הזה אני נוהגת לעמוד במרכז החנות ולעבור למצב אוטומטי של "סקירה ביונית" את הערימות. כך צדתי את השמלה המרהיבה הזאת עטורה במעין מעויינים בשלל צבעים, ארוכה ונעימה לגוף והעיקר, מחמיאה לכל מידה.

כשאני לובשת אותה, אני מרגישה כמו היפית משנות ה-60, מה שכמובן גורם לי להרגיש צעירה יותר ומשוחררת. הצבעוניות העזה חוסכת ממני את סוגיית האיבזור: אין צורך להעמיס בצעיפים, שרשראות (נו, טוב, אולי מחרוזת שחורה שמשתלשלת..) הולכת טוב עם כפכפי אצבע. מראה מושלם לאחר צהריים קייצי-סתווי.

  5068 צפיות

סובלת מתסמונת פוסט פוסטמית

סובלת מתסמונת פוסט פוסטמית

 

עיבוד: עמנואל רוזנצוייג

ההחלטה לכנות את הבלוג שלי "פוסטמה" התקבלה בתרעומת על ידי גיסתי המגוננת. "אני ממש לא אוהבת שככה את קוראת לעצמך", היא אומרת. "זה עושה לי הרגשה לא טובה בבטן. בחייך, תחשבי על שם אחר".

 

המשך קריאה
תגיות:
  8836 צפיות
בחזרה לראש העמוד