חצי שנה של קדמוני מתקדם

תשעה קילו נשרו. לא ביום אחד, אבל בהחלט נעלמו להם.

היום אני בדרך לבדיקת שיגרה רפואית חצי שנתית. סנכרון מושלם של בדיקות לפני ואחרי מאז התחלתי בהתנסות הפליאו.

אני מודה - הסקרנות מטורפת.

חצי שנה נפלאה חלפה במהירות.

אחרי תקופה ארוכה של תסכול מנסיונות כושלים לשחזר הצלחות מהעבר בשליטה על המשקל, שבהדרגה פסקו מלהשפיע ובמקביל ומחשבות טורדניות על איכות החיים הצפוייה עם התקדמות השנים, פתאום אני חש שיש סיכוי.

כמו הרבה דברים טובים אחרים שקרו בחיים שלי, דווקא אחרי התנגדות שלי, גם עם הפליאו התמודדתי כמה חודשים קודם תוך התנגדות פנימית לא מוסברת (כמעט).

והנה, ברגע שלמערת האינטואיציה שלי חדרה קרן אור הפליאו, התמליתי תחושה עזה "שזה נכון".
מהיום הראשון בו ידעתי מה אני עושה (אחרי קריאת הספר "הסוד הקדמוני") נתמלאתי שמחה.

שמחה של סקרנות, של גילוי. שמחה של יצירה - חיפוש מתכונים, טכניקות, חומרים.
שמחה של שחרור מהכבלים של "ארוחות" כל 3 שעות. האמת שנדרשו כמה שבועות של פרספקטיבה אחורה כדי להבין את תחושת "הכבלים" הזו ולהיות מודע לה, בדיעבד.

ומעל הכל - שמחה על יום יום של הנאה קולינארית.

התמסרתי לכללי היסוד, השתדלתי ככל יכולתי להתעלם מנושא הקלוריות (האמת, נדרשה קצת הדחקה. אבל המטרה קידשה את האמצעים).
יחד עם זאת, כל הזמן קיננה לה תחושה קלה של ספקנות.
באמת כל השומן הזה עובר במערכת בשלום?
באמת כל האגוזים/שמן קוקוס/שומן מן החי שרינדרתי במיומנות מרשימה - באמת כל אלו בכלל משפרים את מצבי?

לא היה לי ספק כמובן לגבי הצורך לנטרל מהתפריט את הדגנים, הסוכר, המוצרים המעובדים וגם התחברתי ליחס המתנגד לשמנים מזרעים.

בשורה התחתונה הרגשתי שהתפריט עשיר מאד, מספק מאד, מעניין ומהנה.
על אף שידעתי מהר מאד לדקלם את "הסוד הקדמוני" בעל פה, בתוך תוכי אפילו ליוותה אותי תחושה קלה של "חוצפה".
"באמת אפשר ליהנות כל כך מהאוכל ואורח החיים ובכל זאת לרדת במשקל, להרגיש טוב יותר, להאמין שהעתיד מבטיח יותר?"

אז זה הסיכום של ששת החודשים הראשונים שלנו:

אורח החיים יישים. אפרת טוענת "שעבורה הוא ישים כי אני מבשל". מנקודת המבט שלי, אחרי התארגנות של כמה שבועות על מזווה מתאים - קל מאד לבשל ולאכול פליאוליתי וכאשר מנטרלים את כל המוצרים המיותרים במטבח, זה אפילו לא יקר יותר.

כמעט ואין תחושת חסך במעבר. נכון, לפעמים מתחשקת פיצה, סדנביץ' נוח בדרך או קינוח במסעדה. אבל לרוב אני מצליח להתארגן עם אלטרנטיבות נפלאות תוצרת בית ואם אני לא בבית - אז בלי פאניקה. קצת מזה וקצת מזה ורק משתדל שטיפות לא יהפכו למבול.
מצאנו פתרונות ללחם וסנדביצ'ים, מצאנו פתרונות לחטיפים שקל לקחת לדרך ופה ושם נגיסה בחלה של שבת או קינוח משותף במסעדה - לא מפילים אותנו.

הפעילות הגופנית שסיגלתי כהרגל - עצימות גבוהה על מגוון שרירים במשך 9-20 דקות ביום, ללא תלות בציוד חיצוני ומקום - גם עושה נפלאות וגם נכנסת למשבצת שאין תרוץ לא למלא אותה (;

המשקל יורד. לאט. צריך להתרגל. 100 גרם בשבוע, לפעמים לא. לפעמים פתאום חצי קילו. אבל במבט לאחור - 8 ק"ג (: שאי-אפשר להתווכח איתם.

ואשר לתוצאות בדיקות המעבדה: בדיקות הדם הראו דווקא עלייה קלה בערכים של ה-LDL, HDL, טרי-גליצרידים. קצת נבהלתי, אבל בקריאה חוזרת של "הסוד הקדמוני" התעמקתי באופן ניתוח המימצאים והבנתי שהיחס בין כל הערכים מביא אותי למרכז המעטפת ושהערכים היציבים בכלל רלוונטים רק לאחר התייצבות המשקל ולא במהלך הירידה. נו טוב, יש לי עוד דרך. שיחה עם רופא איששה לחלוטין את התובנות.

התחושות הכלליות נפלאות.
בהתחלה הוספתי ביחסי לתחושות האלו פקטור של התלהבות של התחלה, אבל התחושות לא פסקו ואני חייב לציין שאלו עומדות ביחס הפוך לאורח החיים שלי כטייס . מקצוע אשר מאתגר את הכושר הגופני והאנרגייה של הגוף (ובחברה בה אני עובד - לצערי גם את הנשמה).

החלטתי לא לשנות כלום בחצי השנה הבאה! אמשיך באותה דרך בדיוק, אותו תפריט בדיוק.
איזה אושר (: